הקבלה מלמדת אותנו שהטבע של הבורא הוא אהבה ונתינה, ואילו טבע הנברא הוא קבלה לעצמו. הבורא אמנם ברא את הנברא במטרה להעניק לו את התענוג המושלם, אלא שכדי ליהנות מאותו תענוג הוא הציב לנברא תנאי: הנברא צריך להידמות לבורא, כלומר להיות אוהב ונותן כמוהו.

חכמת הקבלה מתארת בעזרת שפה מיוחדת תכונות וכוחות רוחניים. בשפה מיוחדת זו ספירת הבינה מבטאת את טבעו של הבורא, טבע האהבה והנתינה. לפי אותה שפה קבלית, התענוג שרוצה להעניק הבורא לנברא מתבטא בשישה אופנים, שש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. ספירת המלכות מבטאת את רצונו של הנברא לקבל את התענוג מהבורא.

‍

‍

הקערה של פסח מסמלת את תהליך ההתפתחות שעובר הנברא. לאחר שהנברא מתעלה מעל האגו שלו ורוכש את טבע האהבה והנתינה, הוא כבר כשיר לקבל את התענוג שהבורא רוצה להעניק לו. הפעם הנברא מקבל את התענוג מהבורא מתוך כוונה לגרום הנאה לבורא, ובכך הוא משתווה אליו.

ששת הסימנים שמניחים בקערה, מסמלים עבורנו את התכונות המתוקנות של הנברא, תכונות שבהן הוא יכול לקבל את התענוג שבא מהבורא.

• זרוע כנגד ספירת חסד
• ביצה כנגד ספירת גבורה
• מרור כנגד ספירת תפארת
• חרוסת כנגד ספירת נצח
• כרפס כנגד ספירת הוד
• חזרת כנגד ספירת יסוד

כל אחד מ"סימני הסדר" מתאר את האופן שבו האדם תיקן את רצונו מקבלה לעצמו לנתינה על ידי תיקון האגו. כתוצאה מהתיקון, האדם מגיע למעמד שווה לבורא ובכך מגשים את המטרה שלשמה נברא. קערה של פסח והמצות שלצידה, מסמלות את הרצון הכללי של האדם שמוכן עתה לקבל את האור האינסופי והנצחי.