בישראל נהוג לחגוג את ט"ו באב כ"יום האהבה הרומנטית" בין בני זוג: לקנות מתנות קטנות ושוקולדים זה לזה ולכתוב פתקי אהבה. אבל ט"ו באב מדבר על אהבה אחרת, שאינה מבוססת על מין, על קרבה משפחתית ואפילו לא על קרבה לאומית.
חכמת הקבלה מלמדת שאהבה אמיתית ושלמה יכולה להיבנות רק על פני שנאה, כמו שני קטבים – פלוס ומינוס – המשלימים זה את זה. למה? כי במערכת הטבע ובקרב האנושות פועלים שני כוחות: אהבה ושנאה. הטבע האגואיסטי שטבוע בנו מלידה "בראתי יצר הרע", הוא הכוח השלילי ששולט, והוא רק הולך וגדל מיום ליום. כתוצאה מכך אנחנו מתנהגים בחוסר התחשבות זה כלפי זה, התנהגות המובילה לסכסוכים בבית, בעבודה, בכבישים ובכל מקום.
לאהוב באמת פירושו לרצות שיהיה לזולת טוב, לרצות לתת ולהעניק לו. כמו שכתוב: "ואהבת לרעך כמוך, כמוך בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש" ("מסילת ישרים"). כשאוהבים אדם, מרגישים מה חסר לו ומחפשים איך למלא אותו, בדומה לאם החשה דאגה אינסטינקטיבית לתינוק האהוב שלה. זאת אהבה.
לכן, ככל שנשקיע מאמצים להתקשר איש אל רעהו – בעזרת הידברות, מעגלי שיח ופעולות חיבור משותפות – כך נעורר את כוח האהבה שיכול לקשור בינינו "כאיש אחד בלב אחד". אין צורך לטשטש או לשנות את השנאה, היא חלק אורגני מהבריאה. כל שמוטל עלינו הוא להתחבר בינינו, וכך לעורר את כוח החיבור והאהבה, אשר ביכולתו לנטרל את השנאה ולהביא לאיזון, לרוגע ולשלווה. או כמו שאמר החכם באדם: "על כל פשעים תכסה אהבה".