כשבני ישראל יצאו ממצרים הם לא השאירו אף אחד מאחור. הם כללו את כולם כאחד: מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, גם צאן ובקר, כמו שכתוב: "לא תישאר פרסה" (שמות י, כו). כך עלינו לנהוג ביציאת מצרים של ימינו – לצאת כולנו מהמיץ הרע ששוטף אותנו, מהיחס העכור ששולט בנו.

חכמת הקבלה מלמדת שהיציאה הזאת מסמלת את פסח – פסיחה, דילוג, קפיצה משליטת חיים אגואיסטית לנתינה אלטרואיסטית, משנאה לאהבה, מקבלה להשפעה.

ולמה כולם יוצאים ללא יוצא מן הכלל? כי הטבע לא יצר אנשים שווים, הוא יצר אותם שונים. לא טובים יותר או פחות, אלא שונים. אנחנו, בני האדם, מייחסים ערך רב יותר לגזע אחד על פני האחר, לתרבות אחת על פני האחרת, לאמונה או לתפיסת עולם אחת על פני האחרת. לכן היחס שלנו לאחר, לשונה, הוא הבעיה, ולא הנתונים הטבעיים, הגזע, המגדר, פגם או מום שנולדנו איתו. אנחנו אלה שגורמים לאנשים להיות לא שווים, מכיוון שכך אנחנו חושבים עליהם. גיוון הוא ברכה, הוא מייחד אנשים, והייחודיות מעניקה להם ערך רב. ניסיון לחסל את ההבדלים בינינו לא מייצר תחושה של הכלה ושוויון, אלא ניכור, שנאה והפרדה.

ואכן, כבר מאות שנים שאנחנו הולכים ונפרדים זה מזה. עד כה כבר הפכנו כל כך מנוכרים שאנחנו לא מסוגלים להסתדר עם מי שאינו בדיוק כמונו. כתוצאה מכך אנחנו מנסים לכפות "הוגנות" ולחייב שוויון, כשלמעשה הקביעה היא שאם אינך חושב כמו שאתה אמור לחשוב לפי דעת הקובעים, אתה פסול וכפוף לעונשים חברתיים שונים, כמו נידוי, אובדן עבודה, ביוש ברשתות החברתיות ועוד. עונשים שכבר גרמו לאנשים לשים קץ לחייהם.

הניסיון לשנות את הטבע האנושי הוא חכם כמו מלחמתו של דון קישוט בטחנות הרוח, והרבה יותר מזיק ממנו. הוא פוגע בנשמת האדם. אינך יכול לקשור אנשים למיטת סדום מנטלית ולצפות שיצאו ממנה ללא פגע. הם לא יהיו אנשים בריאים.

מה שעלינו לעשות הוא לרתום את הייחודיות של כל אדם כדי לרומם בה את רוח החברה. דווקא להדגיש את ההבדלים וה"פגמים", ולהראות כיצד הייחודיות של כל אחד היא שמאפשרת את תרומתו של האדם למכלול החברתי השלם וזו בלתי ניתנת להחלפה, כל חלק חיוני וחשוב לשלמות החברה. כאשר אתה גורם לאנשים להיות גאים במי שהם, הם לא ירצו לשנות את עצמם; הם לא ירצו לשנות אחרים, והם ירגישו בטוחים להתחבר ולהתקשר עם אחרים. זה כל הסוד לבניית חברה משגשגת.

בחברה שתומכת בייחודיות, אנשים לא יהססו להתרועע, להתערבב בקבוצות מגוונות ולהכיר אנשים אחרים. לא תהיה גזענות או אפליה ביניהם, לא יהיה שיפוט ושום שנאת זרים, מכיוון שהם יידעו שיש להם מה להרוויח מכל אדם שהם פוגשים. אנשים כאלה יקימו חברות פורחות שיהיו מגוונות באופן טבעי. הם יהיו מסבירי פנים משום שכל ההשקפות, הגזעים, המגדרים והמוגבלויות יתקבלו אצלם בברכה.

חג שמח!

פורסם לראשונה ב"הארגון" | המגזין החברתי של ציבור הנכים

‍

‍