עִברים ומצרִים, משה ופרעה, ים סוף והר סיני. כל מה שיש בעולם, הכול בתוך האדם. והתורה? היא ניתנה לאדם כדי לסייע לו לברר ולתקן את התכונות שבתוכו, את הרצונות, הכוונות והמחשבות. התורה מתארת את "הסרט" הגדול של המציאות. למה הכוונה?

פעם מזמן לא הייתה טלוויזיה, אחר כך המציאו שחור לבן עם ערוץ אחד, היום אפשר לזפזפ בין אלף סרטים. סבא וסבתא חלמו שדבר כזה אפשרי? ומה יהיה עוד מאה שנה? כבר מתחילים לדבר על טלוויזיה שמכניסה אותך לחוויה בה אתה מריח ריחות, רואה סביבך בני אדם. קרני לייזר מציירות סביבך דמויות, הן אפילו מזמינות אותך להשתלב בתוך הסצנה. המחשבות שלך, הרצונות שלך, כל מה שעובר בך מוקרן על הדמויות האלה, והן מקרינות עליך. הסצנה מנוהלת על ידי מין תוכנה מיוחדת, שמובילה אותך ואת כל הדמויות בכל מיני מצבים.

גם למציאות שלנו יש תוכנת הפעלה כזו. היא נקראת מחשבת הבריאה. מדובר במין תוכנת-על שבונה את כל הדמויות ואת כל המצבים שהן עוברות בדרך אל התכלית. זוהי מערכת ההפעלה שלנו, דרכה פועל עלינו כוח עליון, מודעים לכך או לא. כל השאלה היא כיצד אנחנו מגיבים אליו?

בגדול, אפשר להבחין בכמה סוגי יחס לכוח העליון, אשר מופיעים גם בקרב אנשים שונים וגם בתוך כל אדם ואדם. יש האומרים, כנראה שבאמת יש כוח עליון, והוא דורש מאתנו לעשות כל מיני דברים. אם נקיים מצוות בצורה פשוטה, נתפלל, נאכל כשר וכולי, בכך נצא ידי חובתנו ונקבל את שכרנו. נזכה לשמירה ולהצלה, לבריאות, לברכה בעסקים, לילדים מוצלחים. יש האומרים, פחות חשוב מה נרוויח עכשיו, העיקר זה המניות לעולם הבא. בסיפור מצרים כל אלה נקראים עבדי פרעה היראים מדבר ה'. מצד אחד, מצייתים לדבר ה' כביכול, מצד שני עובדים לשם שכר אגואיסטי. עובדים לפרעה, שמסמל את האגו, את האהבה העצמית.

אחרים אומרים, לא נכון. הכוח העליון אינו רוצה שנהיה מרוכזים בשכר אגואיסטי, בעולם הזה או בעולם אחר שאנו מדמיינים לעצמנו, אלא שנרצה להכיר אותו. שנתעלה לדרגה שלו. שנהיה כמוהו, שנדאג לא לטובתנו האישית אלא לטובת כלל המערכת. שנהפוך שותפים שלו. שכל חלק במערכת, כל אדם ואדם, ייקח על עצמו להשפיע טוב לכולם מהנקודה הפרטית שלו. כי כמו שהכוח העליון פועל באהבה, טוב ומטיב לכול, כך אמורים להיות גם אנחנו. בסיפור מצרים הם נקראים בני ישראל, שמונהגים על ידי משה.

אלה המדברים על קיום מצוות תמורת שכר בעולם הזה או הבא אינם רוצים לצאת ממצרים, טוב להם שם. רק אלה שלומדים ממשה שהבורא רוצה שנידמה לו, שנגיע ליחס של אהבה והשפעה טובה לכולם כמוהו, רק הם מרגישים שפרעה, אותו יחס אגואיסטי למציאות, בעצם משעבד אותם. ולכן לבסוף הם בורחים ממנו.

אבל בריחת בני ישראל ממצרים היא עוד לא הסוף, כי תוך זמן קצר עבדי פרעה יוצאים לרדוף אחריהם. כאן מתחיל מאבק פנימי חדש בתוך האדם. שוב מתעוררות בו מחשבות מצריות שאומרות, 'מה נהיה אתך, בן אדם?! להתנתק מכל פנייה עצמית?! לא לדרוש כלום לעצמך?! תקיים הכול, אין בעיה, אפילו ואהבת לרעך כמוך אם תרצה, רק שים לב שתקבל תשלום הגון עבור המאמצים שלך. שלא תעבוד בחינם'. והמחשבות המצריות האלו רודפות בני ישראל שבאדם, רוצות להחזיר אותם למצרים.

במצב ים סוף הבירור הפנימי בין שתי הנטיות המנוגדות הללו, האגואיסטית והאלטרואיסטית, מגיע לשיאו. שמו של הים הוא סוף, כי הוא מציין את הגבול, את סוף שליטתו של פרעה, סוף מצרים. אחרי ים סוף, מתחילה מציאות חדשה. מי הים מסמלים את "מי הגבורה", חוק טבע שאומר שאי אפשר להתקדם הלאה כל עוד אתה מצוי בכוונות אגואיסטיות.

ים סוף נבקע רק לאותם כוחות באדם שמוכנים ללכת מעל האגו. וכשהמוכנות לכך נבנית באדם, כשהוא מוכן להשתייך לאהבה העליונה בכל לב ונפש, הוא זוכה לנס. אותן מחשבות שמכוונות את האדם לאהבה טהורה, עבורן הים נבקע והן עוברות בו בבטחה. ואילו המחשבות האגואיסטיות טובעות. כי את ים סוף יכולות לחצות רק הנטיות לניתוק מכל אינטרס עצמי.

אין כאן שום דבר מקרי, הנס הוא תוצאה מסדרת פעולות פנימיות שמוגדרת היטב בחכמת הקבלה. האדם רואה אז כיצד חלק ממחשבותיו ורצונותיו יכולים להצטרף מהעיגול הקטן שלו אל המערכת הכללית, אל כוח האהבה הכללי, ואלו שעדיין אינם מוכנים לכך טובעים בים. זהו סוג של תיקון מיוחד, לעת עתה, בהמשך אפשר יהיה להחיות אותם ולצרפם למערכת.

טיפ ראשון לנס? אם אתם לא רוצים לטבוע באפור של החיים, הידבקו למשה שמדבר בכם. תלכו רק אחריו. אחרי אותה ההרגשה, אותה המחשבה, אותו הרצון שמכוון אל חיבור מושלם עם כולם, אל האהבה.

‍

מן המקורות

"רבי שמעון אמר, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות... אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים" (ספר הזוהר).

"'ויהי בשלח פרעה את העם... ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף'. לפרש את זה על דרך המציאות הנוהגת תמיד. בעת שאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אז כל אחד ואחד שואל למה. 'ויהי בשלח פרעה את העם', היינו שכללות הגוף נקרא בחינת פרעה, שהוא צריך לעשות בחירה, שייתן לצאת את העם, היינו כל הכוחות והמחשבות, שיהיה להם ה', ולא להיות תחת שליטתו" (הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג).

"'ויקח שש מאות רכב בחור'. משל מי היו? משל 'הירא את דבר ה' מעבדי פרעה'. הרי למדנו שהירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל" (מדרש תנחומא, בשלח)... ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך. ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע. וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה'... ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת" (הרב"ש).

"היראה מפורשת לשלוש בחינות. שתים מהן, אין בהן שורש כראוי. ואחת היא שורש היראה. יש אדם, שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או מעונש כספו. ועל כן הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם הירא מהקב"ה, משום שהוא ירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהנום. שתי מיני יראות אלו, דהיינו היראה מעונש עולם הזה, והיראה מעונש עולם הבא, אינן עיקר היראה ושורשה... יראה שהיא עיקר, היא שהאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו'" (ספר הזוהר, הקדמה).
"כל העולמות, העליונים והתחתונים, כלולים כולם בָּאדם" (בעל הסולם - הרב יהודה אשלג).

‍

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 720 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".