‍

בין המצרים הייתה תמיד תקופה טעונה עבור עם ישראל. חורבנם של שני בתי המקדש, גירוש אנגליה, גירוש צרפת, גירוש ספרד ועוד מאורעות קשים התרחשו סביב אותו התאריך: תשעה באב. מה הכוח השלילי שפועל בתקופה זו, ומה נדרש מאיתנו לעשות עכשיו כדי למנוע אסונות נוספים לעם ישראל?

ראשית חשוב להבין שאלו לא גזירות שהביאו למכות של תשעה באב, זהו צו השעה. העם היהודי מחויב לערוך תיקונים, וכאשר הוא מפגר במילוי תפקידו, נוחתת עליו מכה ניצחת כדי לזרז אותו במימוש.

הטוב והרע שהאנושות עוברת תלוי בנו, עד כמה עם ישראל יהיה מחובר ויוריד את השפע העליון שיתפזר בכל האנושות. האנושות חשה היטב את התלות הזאת, השבירה העמוקה בינינו, שבאה לידי ביטוי בתקשורת, בממשלה, בעם, נשפכת מגבולות העם והמדינה שלנו ומציפה את העולם כולו באנטישמיות.

כאשר אנחנו לא מבצעים את תפקידנו להיות כאיש אחד בלב אחד, האנושות מרגישה שאנחנו עומדים על צינור החמצן ולא מאפשרים לה לנשום. הבעיה היא, שאנחנו מסרבים להכיר בתלות הזו, ומבקשים להתנער ממנה. עוצמים עיניים רק כדי לא לראות עד כמה אנחנו שונים בתכלית מיתר האומות, כי אנחנו בעצם לא אומה, אלא "עם ה'".

הפירוד פועם בינינו, מחליש אותנו עד מאד, נקווה שלא נצטרך לעבור עוד צרות, ייסורים וחורבנות עד שנצעק "די!", ונקבל החלטה להפסיק את סבלנו, להקים את עצמנו מעפר השבירה ולהתחיל להתחבר מעל לדחייה ההדדית שבינינו. רק כך נשקם את הקשר הרוחני בינינו, ונבנה את בית המקדש השלישי בליבנו. "על כל פשעים תכסה אהבה". דווקא מעל לשנאה נקים גשר של אהבה, וזה יהיה בית המקדש השלישי האמיתי.

ההרגשה שכל אחד מאיתנו נכלל מכל היתר, כל אחד מאיתנו שומר על כולם שלא ייפלו לרגע מהרגשת החיבור, כל אחד מאיתנו ערב לכולם, היא התיקון שלנו. בזה ניתן דוגמה טובה לכל אומות העולם כ"אור לגויים", והכול יבואו ויתחברו, ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

לא נוכל לברוח מתפקידנו. אנחנו אותם היהודים, אותו העם מלפני חמש אלפים שנה, אותו האופי, אותן הנטיות, דבר לא השתנה. אם נפשוט מהאנשים שחיים על פני האדמה משך אלפי השנים האחרונות את הופעתם החיצונית המותאמת לזמנם, נגלה שאלו אותן הנשמות. זה נקרא גלגול. למרות שאנחנו לא זוכרים ולא מודעים לעברנו האישי, זהו אותו דור שחוזר לכאן פעם אחר פעם, עם אותו החשבון הפתוח: כמה תיקונים עליו לבצע כדי לגרום לאנושות כולה להגיע לחיבור השלם.

"הנפשות, שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף. אלא המה נעתקות, ובאות מגוף לגוף, מדור לדור. שאותם הנפשות, שהיו בדור המבול, הם נעתקו ובאו בדור הפלגה, ואח"כ בגלות מצרים, ואח"כ ביוצאי מצרים וכולי. עד דורנו זה, ועד גמר התיקון.

באופן, שאין כאן בעולמנו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש ובדור חדש.

ולפיכך, בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד להגמרה של התיקון, כמו דור אחד, שהאריך את חייו כמה אלפים שנה, עד שהתפתח ובא לתיקונו, כמו שצריך להיות. ולא חשוב כלל, מבחינה זו, מה שבינתיים, החליפו כל אחד ואחד, גופותיהם כמה אלפי פעמים. משום, שעיקר העצמות מהגוף, שנקרא נפש, לא סבלה כלום מחילופים האלו" (בעל הסולם, מאמר "השלום").

‍