ערב תשעה באב 2019. שנאת החינם כבר לא מתעוררת בינינו בלבד אלא גם כלפינו. העולם שונא אותנו בקול רם בלי להתבייש. דו"ח האנטישמיות השנתי רושם שיאים שלא היו כמותם מאז השואה: עלייה חדה של שבעים אחוזים בתקיפות אנטישמיות בגרמניה, וביתר המדינות הגרף הולך ומזנק, דבר שמעורר ספק לגבי עצם המשך הקיום היהודי בחלקים רבים בעולם.

כאן המקום לספר סיפור נוסף. ייתכן שחלק מאיתנו שמע או מכיר את הסיפור, ייתכן שחלק יקרא אותו לראשונה, אבל כדאי להטות אוזן לנקודת הזמן ההיסטורית הזו.

יעד אטרקטיבי במזרח התיכון

בשנת 1933, כשעלתה המפלגה הנאצית לשלטון, כחודשיים לאחר מינויו של היטלר לקנצלר הרייך הגרמני, כיהן לאופולד פון מילדנשטיין כראש המחלקה היהודית בשירות הביטחון של המפלגה הנאצית. הברון מילדנשטיין ראה ברעיון הציוני פתרון לבעיה היהודית. הוא ניסה בכל כוחו לחזק את הגופים הציוניים בגרמניה ולהחליש את הגופים שקראו להתבוללות היהודים בתוך גרמניה.

כדי לדרבן את יהודי גרמניה להגר לארץ ישראל המנדטורית ובכך להפוך את גרמניה "נקייה מיהודים", פנה ד"ר קוּרט טוּכלֶר, משפטן ושופט יהודי-גרמני ששימש ציר התנועה הציונית בגרמניה, לברון מילדנשטיין, והזמין אותו לביקור בארץ ישראל. המטרה: לכתוב את רשמיו מהביקור בארץ הציונית המתהווה, להציג אותה בעיתונות הגרמנית כיעד אטרקטיבי ליהודים ובכך לעודד עלייה.

באביב של אותה שנה נסעו מילדנשטיין וטוכלר עם נשותיהם למשך חודש ימים לפלשתינה. הביקור היה כה מוצלח שהוא נמשך שישה חודשים וכאמור הסתכם בסדרת כתבות מחמיאות בשם "נאצי נוסע לפלשתינה", שהתפרסמו בביטאון הנאצי "ההתקפה", שערך יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי.

השאלה היהודית

מילדנשטיין כתב באהדה על הישגי החלוצים והמתיישבים היהודים, שיצרו לדבריו סוג חדש של יהודי. הוא תיאר יהודים חורשים אדמות, מייבשים ביצות ומגשימים את הרעיון הציוני, ושיבח את הציונות כתנועה שמביאה תועלת גדולה ליהודים ולעולם, משום שמולדת יהודית בפלשתינה היא לדבריו דרך אפשרית לרפא את הפצע העולמי הקיים מזה דורות: "השאלה היהודית".

מילדנשטיין התאהב בישראל. הוא סייר בה לאורכה ולרוחבה, והפך לתומך נלהב בציונות, עד שאפילו החל ללמוד עברית. יש שמספרים כי במשרדו במטה הגסטפו אפשר היה לשמוע ניגונים מזמרת הארץ, כמו "שיר העמק" הידוע.

בעקבות פעילות פרו-ציונית זו, וכמזכרת לשיתוף הפעולה שהתקיים בין המפלגה הנאצית להתאחדות ציוני גרמניה, הנפיק העיתון מטבע שבצידו האחד מגן דוד וסביבו הכיתוב "נאצי נוסע לפלשתינה", ומצידו השני צלב קרס ושם העיתון. המטבע ניתן במתנה למנויים החדשים לביטאון הנאצי.

תפנית של 180 מעלות

היום אולי קצת קשה להבין זאת, אבל בראשית תקופת השלטון הנאצי בגרמניה, הרבה לפני שמישהו יכול היה להעלות על דעתו את הזוועות שיעשה העם הגרמני, הגרמנים ניסו בכל כוחם להעלות יהודים לארץ, כולל תמיכה כלכלית. הם בנו ארגון כלכלי מיוחד שיעזור ליהודי גרמניה לעלות מבלי להפסיד פרוטה, כדי שתהיה להם את כל הנוחיות כאן בישראל, ממש כמו שהייתה להם בגרמניה.

בשובו לגרמניה המשיך מילדנשטיין בפעילותו בנושא, ואף השתתף בקונגרס הציוני ה-19 כנציג הרייך. הוא גייס לשורותיו את אדולף אייכמן ובשנת 1937 שלח אותו לפלשתינה, לבדוק האם היא כבר מתאימה לקלוט את היהודים. אבל למרות הכול, היהודים מגרמניה עלו לארץ במספרים קטנים מאוד. מילדנשטיין נכשל במשימתו.

כתוצאה מכישלון הפרויקט העבירו את מילדנשטיין מתפקידו. שנתיים אחר כך התמנה לתפקיד סגנו, אדולף אייכמן, אשר הנהיג מדיניות הפוכה לחלוטין שהביאה לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי להשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה ובמהלך השואה. את הסוף המר כולנו יודעים.

שואה באמריקה

מצב היהודים באמריקה היום לא שונה ממצב היהודים באותם הזמנים שבהם ניסה הרייך לתמוך בבניין הארץ. טראמפ תומך כביכול באינטרס הישראלי-יהודי ומנסה להחליש את הגופים המתנגדים בקרב היהודים, אבל הוא לא יעמוד עוד הרבה זמן בפרץ. האנטישמיות מתפרצת באכזריות כמעט בכל אזור בעולם ואנחנו מתמהמהים מאוד להבין את חומרת המצב.

בית לאומי לעם היהודי הוא בבחינת מקלט ותו לא. אחרי הכול, מוטל עלינו להתחיל לממש את תפקידנו ההיסטורי כלפי העולם – להקים חברה אינטגרלית למופת שפועלת באחדות ובערבות הדדית, חברה שתהיה מגדלור לעולם, "אור לגויים".

גדולי ישראל, ביניהם מקובלים ואנשי רוח רבים, כתבו רבות על כוח החיבור כפתרון ל"בעיה היהודית". הרב קוק, לדוגמה כותב: "בניין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בניין האומה הישראלית. בניין האומה והתגלות רוחה הוא עניין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בניין העולם המתפורר ומצפה לכוח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל" ("אורות", עמ' ט"ז).תקופת החסד שניתנה לנו, כדי להתחיל לתפקד כמו עם ולהשפיע על בניין העולם, הולכת ואוזלת.