ראשית, שכחו מעניין ההפרדה בין נשים לגברים, כל אדם הוא עולם קטן ובו כלולים כולם. לפי הקבלה יש דמות אדם אחד, ובו חלק נשי וחלק גברי. החלק הנשי שבאדם הוא הרצון, והחלק הגברי הוא הכוונה. אם כך, "הנשים" שבתוך האדם הם הרצונות שלו, ו"הגברים" הן הכוונות שמתוכן הוא משתמש ברצונותיו.

ועתה לצדקניות. "נשים צדקניות" פירושו שלכל רצונות האדם יש כוונות נכונות, יפות, טובות, כוונות של אהבה ונתינה. האדם מכוון כולו לאהבת הזולת, במטרה להגיע דרכה לאהבת הבורא, שהוא כוח האהבה והנתינה הטהורה ששורה בכל הבריאה.

"מצרים" מסמלת את הדרגה האגואיסטית והרעה של הקיום. בזכות נשים צדקניות, כלומר בזכות הרצונות שכבר רצו להתקדש, כלומר שעליהם כבר התפתחה הכוונה הטובה לתת ולאהוב, יצאו בני ישראל ממצרים, מהדרגה האגואיסטית אל הדרגה הנעלה של אהבת הזולת.

אשת פוטיפר, המיילדות שפרה ופועה, יוכבד ומרים, בתיה בת פרעה, ציפורה אשת משה, כל הדמויות הנשיות הללו בסיפור מצרים מייצגות תכונות שונות שצריכות להתגלות באדם במהלך התפתחותו. וכשהאדם עובר את כל התהליך הזה - מגילוי היצר הרע שבו, האגואיזם הצר, במצב שמכונה "כניסה למצרים", ועד להתעלות ממנו ב"יציאת מצרים" - הוא מגלה את כל הנשים האלה בתוכו.

התורה כולה מדברת על אדם אחד ומה שמתחולל בקרבו, כך מלמדת חכמת הקבלה. היא אומרת שאין בעולם אלא אדם אחד, ומה שאני רואה עכשיו הרבה אנשים, זו למעשה העתקה מהתכונות הפנימיות שלי. כל העולם הוא בעצם אני, ועליי רק לקבץ זאת בחזרה אליי על ידי אהבה. או אז אני אגיע אל שלמותי ואהיה כ"אדם הראשון", הנשמה הכללית שכוללת את הכול.

ההבדל בין "אישה צדקנית" ל"אישה לא צדקנית" הוא בכיוון שבו אני עושה שימוש ברצונות שלי, לטובת הזולת או לטובת עצמי בלבד. ניקח דוגמה פשוטה להבהרת העניין המאוד לא-פשוט הזה.

נניח שמתעורר בי רצון לשתות כוס קפה. אני יכול לשתות את הקפה להנאת עצמי, כלומר להשתמש ברצון הזה עם כוונה אגואיסטית. לעומת זאת, אם אני רוצה לקדש את עצמי, כלומר להתקרב לדבקוּת בבורא, ביכולתי להשתמש ברצון לקפה עם כוונה של השפעה טובה, ממני לכל העולם ודרכם לבורא שכולל את כולם.

איך אני עושה זאת? לפני שאני ניגש לקפה עליי לחשוב: לשם מה אני עושה זאת? מה יצא מזה? מי ירוויח מזה? כדי שאפילו בפעולה קטנה שכזו אוכל להקדיש את הרצון לקבל הנאה מקפה לכיוון של השפעה טובה לזולת לשֵם התקשרות לבורא, עליי לרכוש תחילה "כוונה צדקנית". ואז, לא ארגיש שאני עושה זאת לעצמי בלבד, שיש בי משהו שנהנה מזה באופן אישי, אלא אני נהנה מזה שכיוונתי את עצמי לטובת הזולת ולטובת הבורא. כך בכל פעולה של השפעה טובה ממני החוצה משתתפים החלק נשי והחלק הגברי שבי, כלומר גם הרצון וגם הכוונה.

אם כן, "אישה צדקנית" זהו כינוי לרצון לקבל שבאדם המשתוקק לעשות טוב לכולם ודרכם לבורא, לכוח ההשפעה הכללי שקושר את כל חלקי המציאות ומחזיק אותם יחד בכוח האהבה. רק "אישה" כזו יכולה להוציא אותנו מהעולם האגואיסטי והצר אל עולם רחב ומואר. שנזכה!

‍

מן המקורות

"התורה לא באה לספר סיפורים בפשטות... אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים" (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת בהעלותך, נח).

"פתחי לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לך שערים העליונים. פתחי לי אחותי, כי הפתח לכנוס אצלי הוא בך. שלא ייכנסו אצלי בניי אלא בך. אם את לא תפתחי פתחך, הרי אני סגור, שלא ימצאו אותי. משום זה פתחי לי. ועל כן דוד, כשרצה לכנוס אל המלך, אמר, פִּתְחו לי שערי צדק, זה השער לה'. שערי צדק, המלכות, הוא פתח לכנוס אל המלך. זה השער לה', למצוא אותו ולהידבק בו. ועל כן, פתחי לי אחותי רעייתי. כדי להזדווג עמך ולהיות בשלום עמך לעולמים" (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת אמור, קכט).

‍

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 980 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 66 ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il