מאה אלף יהודים נעלמים מדי שנה כתוצאה מהתבוללות בארה”ב ובמקומות נוספים בעולם. נתון מדאיג זה פותח את “נעלמים” – סרט דוקומנטרי שמנסה להבין מה ניתן לעשות כדי לשנות את המגמה המשפיעה לרעה על הקשר עם מדינת ישראל.

58 אחוזים מיהודי ארה”ב נישאים לבני זוג שאינם יהודים. ואכן כשנכנסים אל תוך עולמן של חלק מן הדמויות היהודיות המתגוררות במטרופולינים של אמריקה, ומנסים לראות את הדברים מזווית הראייה שלהן, נראה כי מדינת ישראל פשוט לא מעניינת אותם או לא רלוונטית עבור רובם. ואלה היהודים שמייצגים את הצד הניטרלי בקרב יהדות ארה”ב.

בקרב אחרים ישנם צדדים פחות חיוביים. יהודים רבים נטמעו עמוק בתרבות האמריקנית ובערכיה הליברליים ואימצו את השפה האמריקנית הרשמית: שפת ה”פוליטיקלי קורקט”. הם רואים את עצמם נבדלים, ומנתקים במכוון כל סממן שיכול לקשור בינם לבין ישראל. בחלק ניכר מהמקרים הם ישמיצו ויגנו במופגן כמעט כל דבר הקשור למדינת ישראל, ויאמצו לעצמם סוג של זהות קוסמופוליטית שתומכת ללא סייג בהשקפות חילוניות המזוהות עם השמאל הקיצוני ואף עם זה האנטי-ציוני. הפלג הזה בקרב יהודי ארה”ב יעשה כל שביכולתו למחוק את מדינת ישראל מעל פני המפה העולמית. הרי מה התועלת להזדהות כיהודי או לתמוך במדינת ישראל במציאות שבה ישראל נתפסת כ”מקור כל הרע”, כפי שטוען “העולם הנאור”?

מעטים מול רבים

בדומה לאימפריה האמריקנית בימינו, לפני אלפיים שנה ניסתה אימפריה אחרת לכפות עלינו לאמץ את הגישה שלה לחיים. עם ישראל תחת שליטת אימפריית יוון התקיים בתקופת בית המקדש על פי הכלל הגדול “ואהבת לרעך כמוך”, עד ששוב גבר הטבע האגואיסטי האנושי והתחיל לפלג ביניהם. הסגידה ל”אני”, ההישגיות והתחרות הדורסנית איימו למחוק את ערכי האחדות והערבות ההדדית שהגנו על עם ישראל לאורך שנותיו.

היהודים אמנם המשיכו להילחם בחירוף נפש כדי לשמור על אחדותם, אך היה חלק מעם ישראל אשר ניסה למנוע זאת. אלה היו המתייוונים – אותם יהודים שנִשבו בקסמה של הגישה היוונית, הלכו שולל אחריה, זנחו את חכמת הקבלה והמירו את אהבת הזולת באהבה עצמית. תחת ערך “מתייוונים” ב”ספר התודעה” מסופר כי “תחילה חשבו היוונים למשוך את לב העם לתורותיהם על ידי תכסיסים בלבד ובלי מלחמה. מה עשו? קנו את לבם של קלי הדעת אשר בעם ונתנו להם שלטון במדינה ובמקדש, ומינו אותם להיות מושלים ושרים, כוהנים גדולים, שופטים ושוטרים. הללו התאחדו כולם מרצונם בכת אחת שקראו לה: ‘מתייוונים’. והם יצאו ופשטו בעם והרביצו בהם מתורת יוון, הסיתו את העם ופיתו אותו לזנוח את התורה ולסגל לעצמו את אורח החיים היווני כמוהם”.

המתייוונים התאוננו שקשה להם, רטנו כי הכלל “ואהבת לרעך כמוך” אינו אפשרי ליישום, ובמקום לשמר את הקשר הלבבי שאפיין תמיד את עם ישראל, הם נכנעו לטבע האגואיסטי, והסתפקו בקיום מנהגים חיצוניים וטקסים בלבד ובפעולות של עזרה הדדית בקרב הקהילה שהיו נטולות כל כוונה פנימית אמיתית.

הגישה הזרה שחלחלה לכל חלקי העם ניתקה את האנשים אלה מאלה, “סילוק האחדות גרם לשנאת חינם, חומת ישראל נחלשה, ועל כן היה כוח ביוונים לפרוץ אותה” (שם משמואל). איבדנו את היסוד שעליו מתקיים העם היהודי, התפלגנו לזרמים ולמעמדות, והשחיתות פשתה בכול. בדיוק כפי שקורה היום בישראל, בארה”ב, באירופה ובעולם כולו…

נקודת האור היחידה שנותרה באותה תקופה חשוכה, היתה המכבים – קבוצה קטנה של יהודים ששמרה אמונים לערכי החיבור. המכבים ראו כיצד חודרת הפילוסופיה האגואיסטית לממלכת יהודה ומפוררת את החברה. הם לא הסכימו לעמוד מנגד בחוסר מעש. בדומה לאבי האומה, אברהם, שראה אלפי שנים קודם איך האגואיזם מפלג בין תושבי בבל, וקרא לאחיו להתאחד מעל השנאה שפרצה ביניהם, יצאו המכבים למלחמה במתייוונים שניסו לפורר את יסודות האומה.

המכבים עוררו את נקודת החיבור בעם ישראל והצליחו להכריע את המערכה האידאולוגית נגד תפיסת העולם האגואיסטית. התוצאות ניכרו גם בשדה הקרב, והובילו לניצחון בלתי נתפס של מעטים מול רבים.

מלחמה על הרוח

המאבק הערכי בין המכבים למתייוונים נמשך עד ימינו. ברחבי העולם עדיין מתגוששים שני כוחות: “היוונים”, שיונקים מאותה תרבות אגואיסטית שלטת ומוכנים לרמוס כל מי שעומד בדרכם לעוד הנאה רגעית, ומנגד “המכבים”, שקוראים להרגיש זה את זה, לחיות כאיש אחד בלב אחד. ה”מתייוונים”, אלה שנוהרים אחרי היוונים ורוקדים לצלילי האגואיזם הנוקשה, הם המקור לכל הצרות שלנו. הם שמסיתים ומעוררים נגדנו את כל העולם.

נכון לחנוכה 2020, ידם של המתייוונים על העליונה: השנאה נתפסת כדבר נורמלי, נעשינו אדישים למצב שבו אנחנו נמצאים, ואיש לא מתרגש או חש צורך בשינוי. נדמה לנו שאנחנו מתבוללים ונעלמים, אבל השונאים שלנו, אנטישמיים ועוכרי ישראל, לא יוותרו לנו. הם ירדפו אותנו מתוקף היותנו יהודים, ויחייבו אותנו למסור לעולם את שיטת החיבור שאנו אוחזים בה מאז נוסדנו כעם לפני 3,500 שנה.

תפקידנו כיהודים בחברה האנושית הוא להיות “אור לגויים”, לשמור על גחלת האחדות מעל הרגשת הפירוד ההולכת וגוברת, ולשמש בכך דוגמה ומופת לשאר העמים, עד שיתקבצו יחד כל הגויים למשפחה אחת גדולה. “מוטל עלינו להיות דוגמה טובה לעולם משום שאנו מוכשרים יותר מכל האומות. לא משום שאנו אידאליסטים יותר מהם, אלא משום שסבלנו מן העריצות יותר מכל האומות. על כן אנו מוכנים יותר מהם לבקש תחבולה שתכלה העריצות מן הארץ” (בעל הסולם, “כתבי הדור האחרון”).

הדלקת נר ראשון של חנוכה היא הזדמנות להתעשת, לעשות חשבון נפש ולהבין שאף יהודי לאורך ההיסטוריה לא הצליח להשתמט מהמחויבות המוסרית והרוחנית שלו. מוטב שנקדים, לפני שיהיה מאוחר מדי. מלחמת המכבים ביוונים איננה נגד אויב בשר ודם, אלא היא קריאת תיגר נגד הדחייה ההדדית ששורה בינינו. ככל שנתקרב איש אל רעהו, נזדהה עם ערכי החיבור של העם היהודי, ונתמוך בכל לבנו בכך שמדינת ישראל תספק לעולם דוגמה לאחדות – כך נעורר את הכוח החיובי שטמון בינינו, נכריע את כל העולם לכף זכות, ונראה כיצד באופן אינסטינקטיבי אומות העולם מגלות ביניהן שפה משותפת ומצליחות להתחבר. זו התוצאה הרצויה שהעולם מצפה להשיג ממלחמת המכבים. רק כך נדליק נר לעולם, נאיר ונשמש “אור לגויים”.

‍