חושך זה לא רק מצב של העדר אור חיצוני, לפעמים אנחנו פשוט מרגישים בחושך, כי חסר לנו אור בפנים. הרגשת חושך נובעת מכך שאדם נמצא בתחושת חוסר כלשהי, "חסר לי משהו". אולי אהבה, אולי הערכה, אולי בריאות. מה גם, שבשוטף מקנן בנו מעין פחד קיומי עוד מלידה, אנחנו חוששים לחוות פגיעה, אנחנו מרגישים אשמה כשאנחנו פוגעים במישהו, או "מפשלים" ביחסים עם הילדים שלנו. וזה פרדוקס, איך המין האנושי שהוא הגבוה והחזק במציאות, שיש לו את כוח המחשבה ואת כל היכולות השכליות הגבוהות בטבע, שבידו הכלים לקבוע את המתרחש בעולם - מרגיש לא פעם שהחיים פשוט בלתי נסבלים עבורו?  

אז מה הסוד? איך להכניס אור לחיים?

האור קיים תמיד והוא סובב אותנו, אנחנו פשוט לא מגלים אותו. הסוד הוא, שלפי מידת ההתקרבות בינינו, ככל שאנחנו מעניקים יחס טוב זה לזה, אנחנו הופכים את החושך לאור. כשאנחנו שואפים להתחבר זה לזה, מעל הדחייה הטבעית, מעל השנאה והריחוק - אותה הסכמה לחיבור מביאה אור לכלים שלנו. החיבור בין בני אדם הוא מגנט ש"מושך" את האור לתוך המציאות שלנו, והופעתו משפיעה עלינו ומשנה את חיינו לטובה.

מהו האור הזה?

האור הוא כוח אהבה, כוח החיבור, כוח היחס הטוב לזולת, כוח החום בינינו, שטמון בטבע. הוא מסדר את כל מערכות הטבע בהרמוניה ומביא עימו ביטחון, בריאות, תחושת אושר וסיפוק.

‍