בגלגול הזה הספקתי כבר להיות בכל הסטטוסים האפשריים: רווקה, נשואה, גרושה, ולצערי גם אלמנה. מילדות הייתי רומנטיקנית ללא תקנה. ימים שלמים רקמתי חלומות בהקיץ על שמלת כלה דמיונית, איך אהיה עם ה"אחד" שלי, איך נביט זה לזו בעיניים, נדבר מהמקום האמיתי ביותר, נקשיב בלי לשפוט, ונבין לגמרי את הראש של האחר; איך בערב חורפי נבלה יחד יד ביד, ובשמחה אפנק אותו בכל גווני הקולינריה בעולם.

רציתי שנאמין, שנגדל, שנקים משפחה ובכל יום מחדש נגלה עד כמה אין סופית היא האהבה. אבל זה לא בדיוק קרה. התחתנתי, וכעבור שנים בודדות הרגשתי שאהבת האמת הזאת לא גרה אצלנו בבית, וגם אם הייתה שם לרגע קט בהתחלה, היא כנראה עברה דירה. לא יכולתי לתת לחיים לחמוק לי מבין האצבעות, אז התגרשנו. מהר מאוד חזרתי למסלול המהיר לחיפוש אהבה. הפעם, חשבתי לעצמי, אני אלך על ההיפך הגמור: אם ההוא היה חסכן, אלך על גבר פזרן; אם ההוא היה שתקן, אמצא לי אחד פטפטן. ומצאתי. אבל איכשהו לאחר זמן קצר שוב עמדתי מובכת מול מציאות שטפחה על פניי, והראתה לי שגם הבחירה הנוכחית שלי אולי לא הייתה נכונה.

הרגשתי שאני נופלת לתהום שבסופה המתינה לי שאלה לא פשוטה: איך זה שכל הבחירות שלי, שונות ככל שיהיו, מובילות אותי בדיוק לאותה נקודה? למה? ושאלתי את עצמי למה אני לא מוצאת את האחד הזה שאוכל לתת לו מכל הלב, שאוכל לממש איתו את חלום הילדות שלי, שאוכל להביט אליו באהבה, והאמת... לא הייתה לי תשובה.

יום אחד, במקרה או שלא במקרה, התגלגלתי להרצאה בחכמת הקבלה. המרצה שאל: "דייג אוהב דגים?" כולם הנהנו בגיחוך. "אז למה הוא אוכל אותם?"; "כי הוא אוהב אותם", מישהו צעק מאחור, והמרצה השיב לו "אם הוא היה אוהב אותם, היה נותן להם להמשיך לשחות במים".

באותה ההרצאה נפלו לי האסימונים, קיבלתי את התשובה לשאלה שהכבידה עליי שנים. אנחנו אוהבים לאכול דגים כי הם טעימים לנו, כי הם מעניקים לנו תענוג, אבל האם אנחנו אוהבים אותם? כנראה שלא. וכך בדיוק אנחנו מרבים להתנהל במערכות היחסים שלנו. אנחנו אוהבים את בן הזוג או את בת הזוג כל עוד הם מספקים לנו הנאה, כלומר ממלאים את הרצונות שלנו. אבל ברגע שהם מפסיקים או מפספסים, אנחנו כועסים ומרגישים שמגיע לנו משהו טוב יותר.

זו הסיבה שהאהבה תמיד נמלטה ממני ברגע שחשבתי שהעליתי אותה בחכתי. כי אהבה לא מוצאים, אהבה בונים, וזו עבודה שלא נפסקת כל החיים.

מתכון לחריימה מנצח

החומרים:

1 ק"ג פילה דג חתוך (מומלץ לברק)

2 גמבות אדומות פרוסות לרצועות

2 צרורות כוסברה

2 ראשי שום

3 פלפל חריף ירוק

קופסת גרגירי חומוס

2 לימונים פרוסים (ללא קליפה)

שמן

תבלינים: מלח ופלפל, פפריקה חריפה ומתוקה, כורכום

ההכנה:

משמנים בנדיבות סיר שטוח ונמוך.

מוסיפים מחצית מהכמות: כוסברה, שיני שום, פרוסות גמבה, פרוסות לימון, גרגירי חומוס.

מניחים את הדגים מעל ושוב מוסיפים שמן, כוסברה, שיני שום, פרוסות גמבה ואת הפלפל החריף.

שמים בקערה קטנה את כל התבלינים ומערבבים עם שמן (בנדיבות).

מוסיפים לסיר, מוזגים מים עד לכיסוי הדגים, וקצת מעל.

מבשלים על אש נמוכה, שעה וחצי לפחות, ומשגיחים שיש מספיק מים כדי שהדג לא יתייבש.

‍