ל"ג בעומר נקבע כחג באומה לא על שום ערימת קרשים שעלתה באש, אלא משום שבמועד זה נחתמה כתיבת ספר הזוהר. לדבר על דמותו של מכתיב המילים, רבי שמעון בר יוחאי, זה עניין חמקמק. הרי אין לנו הבנה באדם מעבר להיותו בשר ודם שחי בגוף בתקופה היסטורית כזו או אחרת, ואילו בחכמת הקבלה מדובר על תופעה אחרת.
את "הקדמת ספר הזוהר", הספר הראשון של הזוהר, למדתי עם מורי הרב"ש. סרקנו דף-דף וקיבלתי התרשמות עזה ויחס נכון לרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), עד כמה שממקומי הייתי מסוגל להעריך אותו. ראיתי כמה רב"ש העריך את הנשמה הזאת, וזה דבק בי. לכן זהו אתגר גדול לדבר על איש רוחני וגבוה כמו רשב"י, אשר מתוך נשמתו הייחודית השיג את כל סולם המדרגות – החל מהדרגה התחתונה ביותר עד העליונה ביותר – וביטא את גילויו בספר "הזוהר".
ספר הזוהר מתאים לכל מי שרוצה וחפץ ביקרו. למרות שהוא מספר על רבדים שאין לנו נגיעה בהם, הרצון הוא התנאי היחיד לפתוח אותו, ולגלות מה צפון בו במשך הזמן. מי שרוצה לדעת משהו על הגורל שלו: מי אני? מה אני? בשביל מה אני קיים? מה עם הכוח העליון שמנהל אותי? האם הוא קיים בכלל? עבורו נכתב הספר.
אדם שקורא בספר הזוהר מתוך רצון ודרישה כזו יגלה עד מהרה שהעולם הרוחני, הכוחות העליונים, פועלים על העולם הזה ומסובבים את כל המקרים בו כולם, עד האחרון שבהם. הוא ידע בהדרגה איך לנהל אותם באופן מודע במקום להיות שפוט תחת השפעתם וזרימתם.
אך לשם כך אדם שחפץ בכך צריך חברה. גם רבי שמעון לא כתב לבדו את הזוהר. הם היו חבורה של עשרה, שונים זה מזה, וכל אחד בעל רצון אגואיסטי גדול במיוחד, עד שרצו להרוג זה את זה, אך ברגע האחרון למדו להתגבר ולהתעלות, להתלכד ולהתקשר ביניהם כאיש אחד בלב אחד.
על התהליך הייחודי של בניית יחסים בין בני האדם מלמד הזוהר עצמו: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מִתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה, ולאחר כך חוזרים להיות באהבת אחווה" (ספר "זוהר לעם", פרשת אחרי מות, 56-55).
ברגע שבני אדם מתעלים מעל לחשבונות האגואיסטים ביניהם – מ"אנשים עושי מלחמה שרוצים להרוג זה את זה" לחברים המתקשרים ביניהם "באהבת אחווה" – מורגש ביחסים ביניהם תענוג עילאי, רגש עצום שאין מילים לבטאו. אז האדם מקבל תשובות על כל השאלות, החלל הפנימי שבו מתמלא בשמחת חיים, הריקנות הופכת משמעות, ואש אהבה בוערת באור זוהר עליון.
ל"ג שמח!