בענין ספירת העומר, זה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להתקשר את עצמו לה'. "עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין". שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר. דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם נקרא בשם עומר.

(הרב"ש. אגרת נ"ט)

ספירת העומר, המפורשים אמרו שהוא מלשון "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". שפירושו הוא, שעל ידי זה שהאדם מקשר את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז האדם זוכה שיתגלה עליו אור ה'. נמצא שהאדם, שעל ידי זה שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל הרצונות בקשר אחד, היינו למטרה אחת שהוא לשם שמים, אז מאיר העומר הזה. וזה סוד ספירת העומר, שהאדם מאיר באור ה'.

(הרב"ש. אגרת נ"ט)

עומר מלשון "מאלמים אלומים", שהוא בחינת קשר. שהאדם צריך להשתדל, שהקשר בינו לה' יאיר, מלשון ספיר ויהלום. היות שהעולם נקרא בחינת ששת ימי המעשה ושבת, שהם ז' ספירות, ויש התכללות הספירות, לכן אנחנו צריכים לקשר עצמנו לה' בכל ימי שנות חיינו, שהם ע' שנים, המכוון לזה סוד שכל אחת כלולה מעשר הספירות. ועל ידי זה שמתקנים את הקשר, הנקרא בחינת עומר, אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שהוא בחינת חרות ממלאך המוות, כמו שאמרו חז"ל "אל תקרי חרות אלא חירות", שיוצאים משיעבוד היצר על ידי התורה.

(הרב"ש. 938. "ענין עומר")

ימי ספירה, הן מורים על האחדות, כפי שכתוב בספרים הקדושים, ולכן מתו תלמידי ר' עקיבא בין פסח לעצרת, מפני שהימים אלו מורין על האחדות, והם לא נהגו כבוד זה לזה, ולכן הביא מעשה דבר קפרא באמצע דרשות העומר, שלא חרה לבר קפרא אלא על שלא הזמין אותו עם חבריו, שבימי הספירה צריך האדם לתקן מידה זו של האחדות, ועל ידי זה זוכה להשגת התורה בחג השבועות.

("מאור ושמש". פרשת אמור)

עיקר הפגם של תלמידי ר' עקיבא, היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד,שהוא בחינת השתוקקות וכיסופין, שעי"ז עיקר המשכת התורה, שהיו צריכים להמשיך מרבי עקיבא, שהיה בחינת התגלות התורה. וע"כ אמר רבי שמעון בר יוחאי, "אנן בחביבותא תליא", שאנו צריכים שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העיקר. וכמובא בתלמידי האר"י ז"ל שהזהירם כמה וכמה פעמים, שיהיה ביניהם אהבה גדולה, ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאולה על ידם, אך שנתקלקל ע"י המחלוקת שנעשה בין החברים, ע"י נשותיהם. כי עיקר המשכת התורה, הוא ע"י אהבה וחסד, שהוא בחינת השתוקקות וכסופין דקדושה, שעי"ז זוכין לקבלת התורה ולכל טוב.

("ליקוטי הלכות". הלכות דם)

והיה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו. כמו שנעשית המשנה על ידי התנאים, ורבנו הקדוש חיבר סברת כולם ועשה מהם ספר המשנה. כך רצה רבי שמעון בר יוחאי, שיחובר ספר כלול ממאמרי כל בני ישיבתו, ויהיה הספר מחובר על התורה. כי החיבורים מדברים על עניינים פרטיים, אך הזוהר הנעשה על התורה, זה נקרא הפתח הגדול של כללות התורה.

("אדיר במרום". כ"ד)

"לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאוד, להגן ולהציל אותנו נגד כל רע. כי גילוי חכמה זאת עתה, בדורות גרועים, הוא כדי שיהיה לנו מגן עתה לאחוז בלבב שלם לאבינו שבשמיים. כי אותם דורות קודמים, היו אנשי מעשה וחסידים, והמעשים הטובים היו מצילים אותם מפני המקטרגים. עתה, רחוקים אנו משורש העליון. מי יגן עלינו, אם לא קריאתנו בחכמה הזאת הנפלאה והעמוקה. ובפרט על דרך שכתב הרב ז"ל שהנסתרות נעשו עתה כמו נגלות".

ר' יעקב צמח, "הקדמה לעץ החיים".

"יש הרבה שוטים שבורחים מללמוד רזין של מורנו האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו. ולו עמי שומע לי בעקבות משיחא, אשר הרע והמינות גובר, היו שוקדין כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתיקונים כתבי מרן, והיו מבטלין כל גזירות רעות, והיו ממשיכים שפע ואור". )"נוצר חסד", פרק ד', משנה כ'(. "והיה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו. כמו שנעשית המשנה על ידי התנאים, ורבנו הקדוש חיבר סברת כולם ועשה מהם ספר המשנה. כך רצה רבי שמעון בר יוחאי, שיחובר ספר כלול ממאמרי כל בני ישיבתו, ויהיה הספר מחובר על התורה. כי החיבורים מדברים על עניינים פרטיים, אך הזוהר הנעשה על התורה, זה נקרא הפתח הגדול של כללות התורה".

"אדיר במרום", כ"ד.