לבושי התורה

"תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בעניינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", חס ושלום, כי אז, אדרבה מקבלים היזק במקום תועלת". (בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ו)

"אוי לאותו אדם, שאומר כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשיו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים". ("זוהר לעם", פרשת בהעלותך, מאמר "פסח במועדו ופסח שני", סעיף 58)

"סודות התורה הם מתלבשים במשלים וחידות בתורה, מטעם התפשטות התורה וירידתם מרום המעלות עד העולם הגשמי הזה". (הרמ"ק, "דע את אלוקיי אביך")

"המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמנו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה, כמו שתי טיפות מים". (בעל הסולם, "מאמר החירות")

חג השבועות

"זמן הספירה מפסח עד שבועות הוא בחינת טהרת הכלים, שהוא בחינת טהרה בליבא ומוחא. כשהכלים נגמרים זוכים אז לבחינת תורה". (הרב"ש, אגרת נ"ב)

"ימי ספירה מורים על האחדות, כמובא בספרים הקדושים. לכן בימי הספירה צריך האדם לתקן מידה זו של האחדות, ועל ידי זה זוכה להשגת התורה בחג השבועות, והענין הוא, כי העיקר שהכל תלוי בו הוא, שיהיה אהבה ואחווה בתוך בני ישראל. וכמאמר חז"ל, שבמצוות ואהבת לרעך כמוך תלוי כל התורה כולה. שבזמן שיש שלום בישראל, השכינה שרויה ביניהם". ("מאור ושמש", רמזי שבועות)

כאיש אחד בלב אחד

"כמו שכתוב, "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל, "כאיש אחד בלב אחד", מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, סילק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה". (הרב"ש, מאמר ט"ז, "כי יעקב בחר לו יה")

"מיום שישראל היו נמצאים בעולם, לא היו נמצאים לפני הקב"ה בלב אחד וברצון אחד, כמו באותו יום שעמדו בהר סיני". ("זוהר לעם", פרשת קדושים, מאמר "אסור להסתכל במקום שהקב"ה מואס", סעיף 80)

ויתייצבו בתחתית ההר

"כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם, ומה שהוא בשכל הנקרא בכוח, יכול אחר כך להתפשט בפועל ממש, ולפי זה יכולים לפרש, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", שהוא המחשבה והשכל של האדם, כלומר, שה' הודיע לכל העם, שידעו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולאחר שה' הודיע להם בכוח, היינו בראש ההר, אחר כך מה שהיה בכוח מתפשט אחר כך בפועל. ומשום זה בא העם לידי הרגשה בפועל, וכולם הרגישו עכשיו את הצורך לתורה, כמו שנאמר "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", ואמרו עכשיו, על ידי הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה, היינו אין בחירה, כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, "ואם לאו, פה תהא קבורתכם"". (הרב"ש, מאמר י"ח, "הכנה לקבלת התורה - א'")

"וסיני הוראתה שנאה (כמו שאמרו חז"ל) כי מבטאם שווה". (בעל הסולם, מאמר "סוד העיבור – לידה")

"כתוב "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו". (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר נ"ג, "עניין הגבלה")

ערבות הדדית

"וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצווה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו. דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו". (בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות י"ז)

"ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה. כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצוות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו. והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להישאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם". (בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות י"ז)

נעשה ונשמע

"אמרו במתן תורה, "נעשה ונשמע". היינו מקודם נעשה בלי שכל, ואחר כך נזכה לבחינת שמיעה, שנוכל לשמוע מה שאנחנו עושים הוא הטוב בשבילנו. מה שאין כן אם רוצים להבין מקודם שכדאי לנו לעשות להשפיע לה' ואחר כך נעשה, אף פעם לא נגיע לזה". (הרב"ש, מאמר "בעניין מוח שליט על הלב")

"ניתן לנו את העבודה בתורה ומצות בבחינת "נעשה ונשמע". היינו, שעל ידי זה שאנו נעשה ונקיים תורה ומצוות בבחינת המעשה, נזכה לבוא גם לבחינת נשמע. כלומר, שהאדם צריך לקיים תורה ומצוות אפילו בדרך כפייה. ואין צורך לחכות, מתי שיהיה לו רצון וחשק לקיים תורה ומצוות, אז הוא יקיים. אלא שהאדם צריך להתגבר ולקיים בבחינת עשייה לבד. אלא שהעשייה יביא לו אחר כך בחינת שמיעה, היינו שישמע אחר כך את החשיבות, שיש בתורה ומצוות. זאת אומרת, שיזכה לטוב ועונג, שישנו בתורה ומצוות. וזה עניין שאמרו ישראל "נעשה ונשמע"". (הרב"ש, מאמר י"א, "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה")

הכנה לקבלת התורה

"בכדי לקבל את התורה, האדם צריך להכין עצמו, שיהיה לו חיסרון, הנקרא "כלי", שהתורה ימלא את הכלי הזה. וזה נוהג דווקא בעת שהוא רוצה לעבוד לשם שמיים, שאז יש לו התנגדות מצד הגוף, שצועק "מה עבודה הזאת לכם". והאדם מאמין באמונת חכמים, שאמרו, שרק התורה היא יכולה להוציא את האדם משליטת יצר הרע. וזה שייך לומר רק באלו שרוצים להיות בחינת "ישראל", שהוא ישר-אל. והם רואים, שהיצר הרע לא נותן להם לצאת משליטתם, אז יש להם צורך לקבלת התורה, בכדי שמאור התורה יחזיר אותם למוטב". (הרב"ש, מאמר כ"ט, "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב'")

"התורה ניתנה דווקא למי שיש לו חיסרון. והחיסרון הזה נקרא "חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, אז הוא מוכשר לקבלת התורה, בכדי שעל ידי התורה "המאור שבה מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג". (הרב"ש, מאמר כ"א, "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה")

מתן תורה

"עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז נתנה התורה פעם אחת, ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי, שאינו נפסק. רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה, אנו אומרים, שהפסק הוא מצד העליון. מה שאין כן אז, במעמד הר סיני, היו הכלל ישראל מוכנים לקבלת התורה, כמו שנאמר "ויחן העם תחת ההר, כאיש אחד בלב אחד". שהיה אז הכנה מצד הכלל, שהיה להם רק כוונה אחת, שהיא מחשבה אחת על קבלת התורה. אבל מצד הנותן אין שינויים והוא תמיד נותן, כמו שנאמר בשם הבעל שם טוב, שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני". (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ס"ו, "עניין מתן תורה - א'")