למה הכוונה? "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", אומר הבורא, "כי המאור שבה מחזירו למוטב". בכוונה תחילה הוטבע בנו יצר רע, בכל אחד ואחד ובכולנו גם יחד. "יצר לב האדם רע מנעוריו", נאמר על כך. אבל כנגדו יש בטבע גם "תורה תבלין", כוח מיוחד שיכול להפוך את היצר הרע ליצר טוב.

יצר פירושו רצון. כבני אדם, המנוע הפנימי שלנו הוא הרצון לקבל הנאה ותענוג, או בשמו המקוצר הרצון ליהנות. כשכל אחד פועל לטובת עצמו בלבד אנחנו מתנגשים זה בזה, ומכאן המקור לכל צרותינו. בתהליך התיקון איננו נדרשים לבטל את הרצון ליהנות, אלא רק להפוך את כיוון השימוש בו. במקום להפעיל את הרצון ליהנות לטובת עצמנו על חשבון אחרים, כלומר לקחת מכולם כדי למלא את עצמנו, עלינו להשתמש בכוח הרצון שלנו לטובת הזולת.

היפוך הכיוון הזה מפנימה החוצה, מפעולה לטובת עצמנו לפעולה לטובת הזולת, נקרא מבחינה רוחנית "קיום מצווה". שימו רגע בצד את מה שעובר לכם בראש לשמע המילה "מצווה", וחזרו שוב על ההגדרה הרוחנית הזו: המעבר מפעולה לטובת עצמנו לפעולה לטובת הזולת נקרא מבחינה רוחנית קיום מצווה. הוא יכול להתבצע רק על ידי מכשיר מיוחד שנקרא "תורה", או "המאור המחזיר למוטב".

הרצון לקבל שטבוע בנו כולל בתוכו 613 חלקים, תרי"ג רצונות פרטיים. כולם ביחד נקראים יצר הרע, ועלינו לתקן אותם אחד אחד, מהקל לכבד. תרי"ג מצוות - תרי"ג תיקוני רצונות. כתוצאה מכל תיקוני הרצונות הפרטיים האלה, אנו מגיעים אל הכלל שנקרא "אהבה".

את השיטה לתיקון הרע שבטבע האדם קיבלנו אנחנו, עם ישראל. כיום היא מתגלה ברבים כשיטת החיבור המבוססת על עקרונות חכמת הקבלה. בעזרתה עלינו לתקן את עצמנו, ובכך לשמש דוגמה ליחסים מתוקנים לכל אומות העולם. להיות "אור לגויים" משמע לספק לאנושות דוגמה של חברת מופת, שחיה בחיבור ואהבת הזולת.

כל מה שאנו מקבלים בחיים, לטובה או חס ושלום לרעה, כל עתידנו וכל גורלנו הטוב - תלויים רק בקיום התנאי הגדול הזה של "ואהבת לרעך כמוך". ואם כך, השאלה היחידה היא האם כעם ישראל אנחנו מתקדמים ליישום הכלל הזה או לא?

בחג שבועות עלינו לשים לב אל מה שאמרו גדולי האומה: בכל יום ויום יש מתן תורה. הדבר היחיד שחסר הוא רק רצון לקבל את התורה, את כוח התיקון. אין פה עניין של דתיים או חילוניים, זה נוגע לכולנו. כשנרצה ללמוד לאהוב את האחר ולהשפיע לכולם טוב, כוח התורה יתגלה בפנינו כאמצעי לתיקון הלב.

מן המקורות

"עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני, אין הפירוש, שאז ניתנה התורה פעם אחת, ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין היעדר ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי, שאינו נפסק" (בעל הסולם - הרב יהודה אשלג).

"'אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה' (אבות ו, ב). כי בהיותם עוסקים בִּפְשָׁטֶיהָ ובסיפוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, וכל האומות יאמרו לישראל, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם. אין עלבון תורה גדול מזה" (רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י הקדוש).

"המאור הזה מחזירו למוטב, כלומר, שתהיה לו היכולת לצאת מהאהבה העצמית".

"היינו שיצא אז מהמידות הרעות, הנקרא לקבל, ויוכל לעסוק בבחינת להשפיע, שזה נקרא שמחזירו למוטב".

"בזמן שהתורה מתלבשת בנפש האדם אז נקרא שבועות זמן מתן תורתנו".

(הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג)

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 560 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".