המילה "תורה" מעוררת בנו תחושות מנוגדות – החל מכבוד והערכה לספר עתיק ובו קדושה נעלה, דרך מנהגים מבית אבא ועד לסלידה מוחלטת. אולם עוד קודם שדבקו בתורה הדפוסים השונים, העניקה לה חכמת הקבלה משמעות עמוקה, מקיפה וחד-משמעית.

התורה היא התוכנית הכוללת של המציאות כולה – מתחילת הבריאה ועד סופה. המטריקס שכולנו חיים בו, הממשי והבדיוני. התוכנה שמכוונת, מנווטת ומנהלת אותנו בכל תנודה, נשימה ומחשבה. הרשת העצומה של כוחות הטבע שפועלים יחד ומניעים אותנו בעל כורחנו להתפתחות רוחנית שלמה.

מערכת "התורה", שחוקיה מוחלטים, מכתיבה כל פעולה שלנו. למעשה איננו אדונים לשום מחשבה או פעולה. התחושה שיש לנו אפשרות לבחור, והצער או האשמה שאנו חשים בעקבות החלטות שגויות שקיבלנו אינם אלא רק תחושות מדומות שהמערכת בחכמתה נוטעת בליבנו. עד שנגדל, נשכיל ונדע להפעיל נכון את המערכת מבלי לגרום נזק לעצמנו.

כשם שלתינוק בן חודשים ספורים אין מושג קלוש לאיזה עולם גדול, עשיר ומגוון הוא נולד, וכל עולמו המצומצם מסתכם בריח אימו, כך גם אנחנו נמצאים בתקופה טרום-רוחנית, לקראת שלבי ההתפתחות הראשוניים שלנו, לקראת גילוי שכבה נוספת מן המערכת האינסופית שעוטפת אותנו, מערכת "התורה".

ככל שנספוג מהסביבה עוד ועוד ערכים, טעמים ומידע, שיתורגמו בנו לרגש ולתבונה עד לכדי הכרה מלאה, כך נתפתח, נתחנך, נפתח מודעות חדשה וניכנס אל מרחב "התורה". התינוק שיגדל לילד, יידרש להגיב לאחרים. הילד שיתפתח לנער יידרש להכיר במעשיו, והנער, ככל שיתבגר, יידרש ליוזמה ולהשתתפות מצידו עד להדדיות ולשיתוף פעולה עם הזולת. נשאלת כאן השאלה אם המציאות כבר בנויה כך שהיא מפתחת את האדם ומקדמת אותו לרמת התפתחות גבוהה יותר, אז מה כל כך ייחודי במערכת "התורה"?

לפרמט את התכונות שלנו

ייחודיותה של התורה שהיא מובילה את האדם שבוחר להכיר את דרכי פעולתה ולהתמזג בה, לשנות את גורלו ולהשפיע על התפתחותו המלאה. כלומר לגשת היישר אל מקור ההתפתחות שלנו, אל לוח הבקרה שמפעיל את חיינו, ולפרמט את התכונות שלנו שתפעלנה בהתאם למערכת "התורה".

בתוך רשת החוקים המוחלטים, שאינם מתחשבים בדעתנו, יש לאדם רגע ממשי של בחירה חופשית המכוון אותו לנקודת ההתפתחות העיקרית והבלעדית שלו. מהרגע שעשה בחירה נכונה, נפתחת לפניו שכבה נכבדת מן המרחב הנשגב של מערכת "התורה" האינסופית, והוא זוכה לחוות עולם גדול ומופלא, כמו צעיר שיוצא לראשונה לבלות אל מחוץ לבית. המעמד הנעלה והראשוני הזה, שבו האדם זוכה לקבל את הכוחות שיאפשרו לו להתקשר יותר ויותר אל מערכת "התורה" האדירה, נקרא "קבלת התורה". אלא שזוהי הזדמנות בלבד, מתנה זמנית שאינה ניתנת בקלות.

דברים טובים אינם באים בקלות. בדרך אל המרחב הנשגב עומד למכשול הטבע האגואיסטי הטמון בכל אדם ומונע את השפע הרב המצוי במערכת "התורה". האגו הוא הרצון לקבל הנאה, ומטרתו הגלויה והסמויה היא להשיג כמה שיותר תענוג בכמה שפחות מאמץ. הוא מעכב אותנו מלגדול ומלהתפתח משום שהוא כל הזמן מעורר בנו דאגה רק לעצמנו – הוא דוחף אותנו לנצל את הזולת, להתחרות ולהיאבק בו כדי להשיג ולו מעט הנאה עצמית על חשבונו, וההשלכות השליליות לכך ניכרות בתחומי חיינו השונים. האגו מפריד אותנו מן המציאות העצומה, נועל אותנו בעולם צר ואפור במקום שנחיה בעולם מואר ומלא שפע.

כוח התורה שלא ככוח האגו מאפשר לנו לבקוע מן הקליפה הדקה שעוטפת אותנו באשליה, לצאת מהגבולות הצרים שלנו, ולגלות את מערך הכוחות שמשפיעים עלינו. אומנם לא כל אחד יודע להשתמש בכוח הנסתר של התורה, אך כל אחד יכול, אם רק ירצה.

התורה היא כמו אש, היא יכולה להאיר ולחמם מצד אחד, או לשרוף ולכלות מצד אחר. לכן שימוש מושכל בכוח התורה יעורר את הכוח החיובי הטמון בה – אז נחוש את ההרגשה הממכרת של "סם החיים". לעומת זאת, שימוש לא מושכל בכוח התורה לטובת האדם עצמו ולא לטובת הזולת יעורר את הכוח השלילי הטמון בה – אז נחוש את ההרגשה של "סם המוות". השימוש בכוח הנסתר שמתגלה לחיוב או לשלילה תלוי בבחירתו של האדם. אז כיצד נבחר נכון ונמנע תופעות שליליות?

צעד קטן מצד האדם - שני צעדים ענקיים מצד המערכת

הסוד הוא הגיוני ופשוט: כל פעולה מצד האדם שתהיה זהה למגמה של מערכת "התורה", תקשר בין המערכת הכללית לבין האדם הפרטי, תפתח לפניו מרחב חדש, ותמלא אותו בהרגשה עילאית שבעזרתה ידע לשלוט על חייו. כמו במשחק מחשב נלמד להתגבר על כל המכשולים ולהתמודד מול כל האתגרים שבשלבי המשחק השונים עד לשלב הסופי של גילוי מערכת "התורה" בשלמותה. מהי אפוא תכונתה של מערכת "התורה"? אחדות. התוכנית הכוללת של המציאות פועלת לעבר שלמות, הדדיות ושיתוף פעולה. כדברי חכמים: "עיקר השגת התורה הוא על ידי האחדות, כמאמר הכתוב 'כאיש אחד בלב אחד'" ("מאור ושמש").

אם כן, ככל שנשתדל לפעול באחדות, בשלום וברעות עם הבריות סביבנו, נעלה על דרך המלך. להולכים בדרך הזאת יש גמול. על כל צעד אחד נכון של הפרט השואף להידמות לה, היא מגיבה בחיוב כפליים, בשני צעדים. לכן ככל שישתדל האדם לנהוג בידידות ובחיבור עם הזולת, כך הוא יעורר יותר את הכוח החיובי שממתין בה. לעומת זאת, כל מהלך אנוכי שיבוא על חשבון הזולת, יפרום את רשת הקשרים הנפלאים שנטוו, יעצים את הפירוד ויחזק את הרגשת "סם המוות". באג כזה במערכת "התורה" יחייב אתחול מחדש של המערכת, ועלול להכאיב ולגרום לאדם סבל מיותר.

אז אם נחזור להתחלה: האם התורה היא אותיות מודפסות על נייר שאוגדו לספר מהודר? האם התורה היא טקסים ומנהגים, אוסף הגבלות, חוקים וציוויים? לא ולא ולא. התורה על פי חכמת הקבלה היא הכוח שמשנה את הטבע האגואיסטי המוגבל של האדם לטבע של נתינה, הדומה לטבע מערכת "התורה" שהיא כולה הרמונית.

התורה היא הכול! היא התוכנה שמפעילה את העולם כולו, ככתוב בספר הזוהר (פרשת תרומה): "מטרם שנברא העולם, הקדימה התורה לעולם אלפיים שנה", והיא הכוח שבעזרתו אנחנו מתפתחים ורוכשים את עומק המערכת – עולים בעזרתו כמו במעלית שקופה שפורשת לפנינו הכול עד להתמזגות שלמה והרמונית עם המערכת כולה ועם הכוח העליון שמפעיל אותה.

את השינוי האדיר הזה מאגואיזם לאלטרואיזם מסמל המועד החגיגי ביותר בשנה – שמחת תורה. כיום, ברור לכל בר-דעת שנקלענו למבוי סתום בעולם בכלל ובחברה הישראלית בפרט. שנאת החינם בין מגוון המגזרים והמפלגות גואה, הגאווה הולכת ומתעצמת בכל אחד ואחת, האגואיזם חוגג והערכים המאחדים אותנו לעם בשפל. התורה הפכה אצלנו ל"סם המוות". "מלאך המוות מזדמן בחרב שלופה וטיפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח פיו וזורק בו הטיפה, ומת" (כתבי בעל הסולם). כל אדם בעולם בולע בצייתנות את הרעל האגואיסטי ו"מת" – מתנתק מהחיים, מהתענוגים שמציעה התורה.

שמחת תורה היא המועד בשנה להתחיל ליישם את הכלל הגדול בתורה, את הקוד שמפעיל את המערכת כולה: "ואהבת לרעך כמוך". כשנפעל כך בלב שלם, נהיה חלק מועיל במטריקס האינסופי – "התורה".

‍