יש תקופות במעגל השנה שבהן הרבה יותר מעניין לצאת לטייל ברחוב, מאשר לשבת בבית. אחת מהן היא חג הסוכות. נקישות פטישים נשמעות מכל עבר ו"מבנים מוזרים" צצים לפתע בכל פינה. הילדים מתרוצצים נלהבים, מכינים קישוטים מנצנצים, סוחבים ענפים לסכך ורואים בכל התהליך הזדמנות ל"בניית מחנה".

למתבונן מהצד, רוב המנהגים האלה עשויים להיראות לא הגיוניים עד מוזרים. יש כאן עניין של מסורת, ובכל זאת נשאלת השאלה, מדוע קבעו חכמינו דווקא את הסימנים הללו, או על מה באמת מרמזים לנו מנהגי חג הסוכות?

התדר הנכון
המקובלים הם בני אדם שרכשו את היכולת לראות את תמונת המציאות המלאה והכוללת. מתוך השגתם הם כותבים לנו כי כוח אחד בלבד מנהל את הבריאה כולה – כוח של השפעה ונתינה. הם מספרים לנו שהדרך הנכונה להרגיש את הכוח הזה היא לפתח בנו יחס דומה לשלו, יחס של אהבה ללא תנאי לזולת.

בדיוק כפי שמקלט רדיו מחולל קודם כול בתוכו את התדר שהוא קולט מן החוץ, כך אדם אשר רוצה לגלות את העולם הרוחני חייב ללמוד איך לפתח את היכולת לחולל בתוכו תדר דומה לתדר שבו משדר הבורא, כלומר עליו לרכוש את תכונת הנתינה וללמוד להעניק שפע לאחרים. הסיבה לכך שאיננו חשים בקיומו של העולם הרוחני, היא מאחר שמטבענו אנחנו "מכוילים" לתדר קליטה ש"משדר" אהבה עצמית – אגואיזם.

לצאת אל האור
במצב הרוחני שנקרא "ראש השנה" מתעורר בנו רצון להתכוונן ל"תדר" הנכון לגילוי הרוחניות. בעשרת ימי תשובה מתגלה לנו בהדרגה שאנו מכוונים לתדר הפוך, שהאהבה העצמית שולטת בנו ולא אהבת הזולת, ולכן ביום הכיפורים מתפרצת מתוכנו תפילה לתיקון הרצון האנוכי שלנו.

לתפילה הזו במיוחד מצפים מאיתנו, וכשהיא מגיעה, היא נענית. התשובה מגיעה בחג הסוכות. במצב הרוחני הנקרא "סוכות", אנחנו זוכים להארה מיוחדת, שהופכת את הרע שבנו לטוב ומאפשרת לנו גילוי של השפע הרוחני. סוכה של שלום.