לכל איש ישראל יש נקודה פנימית שבלב, שהיא בחינת אמונה פשוטה. והיא מירושת אבותינו, שעמדו על הר סיני. רק שמכסיo עליה הרבה קליפות, שן הרבה מיני התלבשות משלא לשמה. וצריכים להסיר כל הקליפות. והיסוד שלו נקרא אמונה, בלי שום תמיכות מהצד. (ב"ס. שמעתי קצט. לכל איש ישראל)

בזכות האבות יש לנו כוח לעשות את הבחירה. ולולי זכות אבות, לא היה לנו שום מקום לעשות בחירה. ומבחינת המציאות אנו רואים, שאפילו שיש לנו זכות אבות, מ"מ רואים, שלא לכולם יש כוח לעשות בחירה, לעזוב אהבה עצמית ולקבל אהבת הזולת. ושכל שאיפותינו יהיו אך ורק להשפיע נ"ר לבורא. וגם עם כל הסגולות של תו"מ, שנוכל לנצח את הרע שבנו, ולהפוך אותו לטוב. (רב"ש-ג', עניין זכות אבות)

גורל העם היהודי שונה מגורלו של כל עם אחר, לא רק מאז יציאתו של העם היהודי בגולה, אלא גם בשבתו בארץ. זה היה עם קטן בעל רוח גדולה, עם גאון שהאמין בייעוד החלוצי שלו בעולם, באנושות, ייעוד שטופח על ידי נביאי ישראל. עם זה הביא לעולם אמיתיוּת ותביעות מוסריות גדולות, נצחיות. עם זה התנבא על אחדות הבורא והבריאה, על יקר האדם הנברא בצלם אלוהים... על צדק חברתי, על שלום בינלאומי, על "ואהבת לרעך כמוך". עם זה חזה לראשונה את חזון אחרית הימים, חזון חברה אנושית חדשה. (דוד בן גוריון. במערכה. נאום בפני חברי המשמרת הצעירה של מפא"י, 8 - 9 בספטמבר 1944; 'ציוויי המהפכה היהודית', ג' , 197 – 198)

כל ישראל ערבים זה לזה - כלל אמנם לא מודרני אבל הרי גם אני לא מודרני אבל אני מרשה לעצמי להוסיף: רק במקום שיש ערבים זה לזה, שם יש ישראל. ולא זה בלבד אלא כל בני אדם ערבים זה לזה, ורק במקום שיש ערבים זה לזה - שם יש אדם (ושם יש אומה, אומה אנושית כמובן) ואם אין ערבים זה לזה - מה יש?... לא קשה לראות מה יש בחברה האנושית בכלל, מתוך אין ערבים זה לזה. בכל אופן אנחנו, הבאים לבנות בניין חדש בוודאי לא נבנה על יסוד יחסים של דור הפלגה זה לזה. (א"ד גורדון, אור החיים ב"יום הקטנות", תל אביב 1996, עמוד 210)

א פקחנו עינינו לראות, כי האחדות רק היא תוכל להושיענו: רק אם נתאחד כולנו - רק אז עמלנו לא יעלה בתוהו. כאז כן עתה, בפני הסכנה הנוראה המרחפת עתה על פני הלאום, למפלגות נפלגנו, מפלגות הצוררות אשה את רעותה, מפלגות אשר לא תשמע האחת שפת השנייה - למפלגות רבות נפלגנו, ולכן גדול שיברנו גם הפעם, לכן ייתם לריק כוחנו. (אליעזר בן יהודה. "ועוד מוסר לא לקחנו". בתוך "כל כתבי אליעזר בן יהודה", כרך א', עמ' 22)

לא לניטרליות אנו נתבעים כי אם לליכוד, לליכוד של ערבות משותפת, של אחריות הדדית, של השפעת גומלין. נתבעים אנו לא לטשטוש התחומים שבין האגודות, אלא לשיתוף הכרה במציאות המשותפת ולשיתוף עמידה במבחן האחריות המשותפת. פירוד הלבבות הוא חולי, שלקו בו העמים בזמננו, והבא לרפואתו בדרך איחוי שבאונס אינו אלא טועה. חסרה אחדות שבמבנה האורגני. לפי שעה אין תרופה לכך, אלא זו שיהיו אנשים מחוגי הדעות השונות, נזקקים זה לזה בלב טהור, וטורחים יחד לגלות את היסוד המשותף. (מרטין בובר. "חינוך ובחינת עולם")

אסור לנו להחמיץ את השעה: יש לנו לשבת מחדש על ספסל הלימודים, לחקור מחדש את הרעיון הסוציאליסטי, לאור העובדות והסתירות שהופיעו בימינו, ובלי לחוש כלל לפריצת גדר רעיונית. כי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. (בעל הסולם. האומה)

כעם שתולדותיו וגאולתו קשורות עם גאולת העולם כולו ומן הדין שירגיש עצמו אחראי לכל העולם. אסור לנו למעט את מעמדה הרוחני של מדינת ישראל ולראות את תחייתנו בפרספקטיבה של העמים אשר 'האגואיזם הטהור' מנחה את דרכם. מעמדה הרוחני של מדינת ישראל מסור לידיו של כל אחד ואחד מאזרחיה.

כל אחד מאיתנו עומד במעשיו יום-יום בפני ההכרעה... קוראים אנו לרוויזיה של מעמדנו הרוחני. הרוויזיה יכולה לבוא רק מתוך אספקט קוסמי של חיי ישראל , המבין את ההיסטוריה הישראלית ואת משימתנו במדינה מתוך הנכסף, מתוך גאולת האדם... המטרה שלנו צריכה להיות - רוח ישראל במדינת ישראל. (שמואל הוגו ברגמן. השמים והארץ. תל אביב, 1969)

התקווה היחידה היא - לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים לדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה. וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה. (בעל הסולם. האומה)

הגיע הזמן להזכיר ולהחיות את מה שכבר נשתכח מלבבות רבים. מצב הדור ורוחו דורש ללמד בשכל וממקורה של תורה את אשר היה ראוי להימצא בטבע - את האהבה הלאומית. הלימוד נחוץ לכל המפלגות, לאלה שעומדים בשכחתם, ולא מצאו בלבבם להרחיב את האהבה הלאומית כראוי להיות בראש לכל טבע ישר וכל מוסר ונימוס נאה, הטוב בעיני אלוהים ואדם. (הראי"ה קוק. אוצרות הראי"ה)

אם ישראל הוא הגואל האחד והאמיתי של העולם כולו, הלא עליו להיות מוכשר לגאולה זו. ישראל צריך שיגאל בראשונה את נפשו הוא, את קדושת נשמתו, את קדושת שכינתו. וכיצד יגאל את נשמתו - שכינתו? מי יהיה הגואל? אמנם יהפוך העם ההרוס כולו בין בחומר בין ברוח, לעם שכולו גואלים? ומתי תבוא ישועת עולם זו? האומנם עתה ודווקא עתה? האומנם עתה, שרוב העם איבד את צורתו הרוחנית העתיקה ומיעוטו אף שקוע ברדיפה אחרי כל הבלי החיים, בזיופי מפלגות ושקרים מקובלים, תגרות וקטטות ושנאות חינם, וצורתו הרוחנית אף היא לבוש חיצוני היא ולא אור פנימי. כי על כן אני פונה בספר זה לייסד "אחדות ישראל"... אם יתיסדו, יהיו התאחדות של יחידים בודדים לתכלית התעלות פנימית ובקשת תיקונים לכל תחלואי העם והעולם. (הלל צייטלין. ספרן של יחידים. ירושלים 1979, עמוד 5)

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט,יח) הוא הצו העליון של היהדות. בשלוש מלים אלה נתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות, וכל ספרות המוסר שבעולם לא יכלה לומר יותר. מדינת ישראל תהיה ראויה לשמה, רק אם יהיה משטרה החברתי והמשקי, המדיני והמשפטי, מיוסד על שלוש מלים נצחיות אלו. (דוד בן גוריון. "מהפכת הרוח", בתוך "חזון ודרך" א', ואהבת לרעך כמוך)