בכל אישה ישנם פניה של אסתר, קלסתרה של מלכה, צדיקה; זו שמצדיקה את פעולות הטבע וחוקיו, חוקי האהבה. בכל אישה גם קיים צידה האחר, פרצופה האדום והאיום של זרש, המרשיעה את כוח הטבע ומכחישה בתוקף חשוך את חוקיו.

הדרך לגילוי התכונה שנקראת אסתר, עוברת דרך הכרת השנייה. זרש, זאת שמסובבת את ראשם של הבריות להתעסק בכל מה שאפשר לסחוט מהעולם: לקנות, למכור, להשיג, לשלוט. זאת שאם לא היא ותביעותיה, לא היא ודרישותיה לרכוש ולכבוש את כלל המציאות על יוצרה ויציריה, הגברים היו משחקים כדורגל באושר עד עצם היום.

כי גברים, גברים הם כמו ילדים. הם לא רוצים לעשות שום דבר חוץ מלשחק. אפילו כסף לא היה מעניין אותם אם הנשים לא היו דורשות אותו. בירה, אולי איזה סנדביץ' ליד, וכדורגל. זהו, מספיק להם. אבל הם כן רוצים לכבוש את ליבן של הנשים, למצוא חן בעיניהן המאופרות, אז הם הולכים להילחם אחד בשני. להתקוטט, לריב, להרוג. זה כוחה של זרש, שנקראת בקבלה גם "מלכות המקולקלת" – הכוח הנקבי בבריאה לפני שהגיע לתיקון.

את זרש של ימינו מעניינים הילדים שלה שיהיו בריאים, שיהיו מוצלחים יותר מכולם. ולא פחות חשוב, להיות לבושה הכי טוב. קוסמטיקה, שיער, ציפורניים, בכל מה קשור לנראות – היא צריכה להשאיר את חברותיה להתנשף בכבדות מאחור בפער שאין לעקוף.

לא כל אישה מכירה את הרצונות האלו שטמונים בה, את רחשי ליבה של זרש, וזאת משום שאם הם יפרצו אל פני השטח היא עלולה לסבול נורא. הלוא אין שום הבטחה שהיא תוכל למלא את השאיפות האלו שפועמות בה; תמיד יהיו נשים שנחשבות יפות ממנה, ילדים חכמים מוכשרים ומוצלחים במשהו משלה. ולמה להכאיב לעצמה לחינם? אז היא לא רוצה לראות את התכונות האלו בה, מדחיקה, מכבה ושוכחת.

ככה זה עם זרש. לא תמיד היא מודעת לעצמה. היא יכולה להרגיש אפילו שהיא מטיבה עם העולם, רוצה בשבילו רק טוב. היא לא לגמרי מכירה ביוצרות הפועלות בה. אבל חייבים לדעת אותה, לגלות ולחשוף, כדי להבין ולאבחן את קווי תכונתה של אסתר, כי כיתרון האור מן החושך, היא בדיוק היפוכה של זרש הקיים בהסתר, או אסתר.

מתוך גילוי תווי הקלקול מאירה בבירור הצורה המתוקנת של אסתר המלכה. כשאישה מגיעה למדרגה הגבוהה הזו שנקראת אסתר, היא אינה מתחרה בחברותיה, לא על לבוש ולא על איפור. "כל כבודה בת מלך פנימה"; אסתר היא נסתרת, צנועה. היא פועלת מאחורי הקלעים, מזיזה את העולם בחוטים שקופים של אהבה, לא אהבה עצמית, ולא למען עצמה. היא מפעילה את העולם בזה שהיא נותנת דוגמה איך לחיות באהבת הזולת.

אסתר היא תכונת המלכות, אותו רצון לקבל הנאה שהבורא ברא, ובתיקונו ועלייתו אל תכונת הבינה, תכונת הנתינה, היא מתחילה לתפקד כמוה וכדוגמתה. אסתר היא זו שמשתמשת בכל עוצמתה וכישוריה להנהיג, ובדיוק באותם היוצרות שאיתם סובבה מלחמה וחרב לעולם, היא תובעת עכשיו שלום, דאגה הדדית ופיוס בין כולם.

והאמת היא ששתיהן, גם זרש גם אסתר, נמצאות במידה זו או אחרת בכל אחד. גם בגבר שבעולם הזה וגם באישה. כי כמו שמסבירים המקובלים, לא מדובר כאן בכלל על מקרי הגופים בשר ודם, אלא ברצונות הפועלים בתוך האדם.